הרב יצחק מאזוז – במקום שיש מסובים רבים האם עדיף לברך לבד המוציא או להמתין ולברך עם כולם | סימן קס”ה סעיף ב’
הדף היומי בהלכה בכל שיעור מוגש בפני הצופים
קרא שאלההרב יצחק מאזוז – ברכת כהנים עם גרבים או נעלים | סימן קכ”ח סעיף ה’
הדף היומי בהלכה בכל שיעור מוגש בפני הצופים
קרא שאלהקורס נבכי לשון הקודש – הוכחות למבטא האותיות ג’ ד’ וה’
קורס נבכי לשון הקודש – סדרת שיעורים להעמקה
קרא שאלהיציאה לרשות הרבים בשבת עם פתיל תכלת מארגמן קהה קוצים
לשון הרמב"ם (פ"ב מה'ציצית ה"א) כל שלא נצבע
קרא שאלהלשון הזהב של הרמב"ם. חלק ג’
הרמב"ם מדת קונו יש בו, מחייה מתים ברחמים רבים – ראשי תיבות רמב"ם. וכמו שאמר המשורר בראש מאמרנו: "החייה מתים תוך בור גלות – על עצמותם צפד עורם". כמה מן האהבה והרחמים הרעיף על יהודי תימן בזמנו שעמדו כמעט להתאסלם מרוב יאוש, והרמב"ם ז"ל הוריד עליהם טל של תחייה ותקוה באגרתו הנשגבה
קרא שאלהלשון הזהב של הרמב"ם
אבל כיון שאין ידיעתו כידיעתנו והיא מסוג אחר לגמרי, אין פה מקום לסתירה כלל, וכמו שאדם רואה בעד החלון שראובן רצח את שמעון, ואיש לא יטעון שראייתו של הרואה "הכריחה" את מעשה הרצח, כך ידיעת הקב"ה את העתידות היא כעין הראייה שלנו את ההוה, כי הוא יתברך למעלה מן הזמן, ועבר והווה ועתיד שוים לפניו. והוא היודע והוא הרואה שפלוני "יבחר" לו דרך זו, בלי שזה מכריח את האדם לעשות מה שעשה.
קרא שאלהלשון הזהב של הרמב"ם
הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.
קרא שאלה